עיבוד נתך פוליפרופילן נעשה ביציקה או בשיחול (אקסטרוזיה). שיטה נפוצה היא ייצור של סיבים בגלילים לייצור עתידי של מגוון מוצרים כמסכות פנים, מטליות, מסננים, חיתולים ומגבונים. שיטת העיצוב הנפוצה היא יציקה בהזרקה כך מייצרים למשל ספלים, סכו"ם, מכלים, כלי בית וחלקי רכב. היישומים הרבים לפוליפרופילן מתאפשרים בשל היכול "לתפור" תכונות מולקולריות ולשלב תוספים בשלב הייצור. כך למשל תוספים המונעים טעינה בחשמל סטטי מאפשרים למנוע הצטברות אבק על פני השטח. העמידות בפני עייפות החומר מאפשרת להשתמש בפוליפרופילן בחפצי פלסטיק הדורשים כיפוף כדוגמת קופסאות בניתנות לסגירה ופתיחה. ביישומים אלו יש להקפיד שכיוון השרשראות המולקולריות יהיה לרוחב לציר כדי למקסם את החוזק.
קופסה מפוליפרופילן הכוללת ציר, ניתן להבחין בסימון המיחזור של החומר.
משתמשים בפוליפרופילן לייצור צנרת גם כשנדרשת שמירת הניקיון הכימי בשל העמידות הגבוהה לקורוזיה ומשום שאין דליפת חומר זר וגם כשנדרשת עמידות מכנית (למשל לקפיאה וחבטה) בזכות חוזק והקשיחות. יתרון נוסף לצנרת פוליפרופילן הוא האפשרות לחיבור חלקים בחום ולא באמצעות הדבקה. כיוון שפוליפרופילן עמיד לחום של אוטוקלב נפוץ השימוש בו ליישומים מעבדתיים ורפואיים. כלי מטבח מפוליפרופילן ניתנים לשטיפה במדיח כלים ואינם ניתכים גם בתהליכים עשייתיים של מילוי בחום.
ערך זה מתוך ויקיפדיה.
